קבוצת הרצים של מפעל הפיס

מצטער חייב לרוץ / מאת: רוזי גולן

לכל אחד יש את הרגע הזה, המיוחד, שבו חייו השתנו לתמיד. הרגע שבו משהו נגע בו וגרם לו לצאת מהכורסא הנוחה עם נעלי הבית והתה ולעשות משהו חדש, אחר, משהו שונה לא מעולמו המוכר והבטוח. הרגע שאחריו הוא יאמר "איך לא עשיתי את זה קודם",  שאחריו הוא יאמין קצת יותר בעצמו.

את הרגע הזה אפשר ממש לחוש בכל אחד ואחד מחברי קבוצת הריצה של מפעל הפיס.

הקבוצה מונה שבעה חברים, ששה גברים וגברת קטנה אך גדולה. מה שמאפיין בעיקר קבוצות מסוג זה הוא השוני. סביר להניח כי אנשים אלה לא היו נפגשים ומתחברים באף מעגל אחר בחייהם ופה החיבור הוא יוצא דופן. אין חשיבות לגיל, מין, משקל, דרגה, מצב משפחתי. כולם רוצים דבר אחד – לרוץ.

תמיד שואלים אותנו "לאן אתה רץ ? לאן אתה ממהר ? החיים שלנו בקצב מהיר, משפחה, ילדים, בית, עבודה, חוגים. מרוץ החיים אינו נפסק לרגע, אז מי המשוגע שבוחר באופן חופשי, במודע לרוץ ? ולמה ? לאן הם רצים ?

כנראה רק מי שרץ יכול להשיב על כך.

נציגת הנשים בקבוצת הריצה של מפעל הפיס, לילך, נראית כמי שכל חייה רצה למרחקים. לעולם לא היית משער בנפשך כי בילדותה ספורט לא היה הצד החזק שלה. רק לאחר לידת בנה השני, תוך כדי היכרות עם חברה לעבודה שהתכוננה למרתון אמסטרדם, העזה לשקול להאמין בעצמה כי תוכל לרוץ. הדבר נראה לה בלתי אפשרי, אך בעידודה של החברה ובסיוע תכנית הריצה שהכינה עבורה והצטרפותה של חברה נוספת לאתגר זה, היא יצאה לרוץ. חלפו חמישה חודשים בלבד והיא מצאה את עצמה משתתפת גאה במרוץ הלילה של ת"א, מרוץ של עשרה ק"מ תמימים.


שימי הציב לעצמו מטרה שלושה חודשים לפני יום הולדת 40 לא רק להשתתף במרתון ת"א, אלא גם לסיים את המקצה בפחות מ- 60 דקות.

שימי, שלא רץ מאז שירותו הצבאי, הצליח לעמוד ביעד ומאז מציב לעצמו יעדים חדשים, אותם הוא משיג בזה אחר זה בהצלחה.

רן, לאחר חמש שנות היעדרות מריצה ולאחר שהשיל 15 ק"ג ממשקלו, החל להתאמן למרוץ ת"א עם יעד ברור – לסיים מקצה של 21 ק"מ בפחות משעתיים.

החשש לפני המרוץ היה גדול וההתרגשות רבה, מה שגרם לו להתעורר ב- 3:00 לפנות בוקר, אך למרות כל זאת הריצה עברה בהצלחה והיעד הושג לשמחתו הרבה.

קובי לא תאר לעצמו כי תוך כמה חודשים ימצא את עצמו על מסלול הריצה. כשעלה רעיון הקמת קבוצת הריצה במקום העבודה הוא ענה בשוויון נפש כי אין בעיה ובוודאי וכמובן שיצטרף ולהפתעתו הרבה הקבוצה קמה.

עד אז ריצה לא נתפסה בעיניו כפעילות מהנה, נהפוך הוא, אך עם הזמן, בזכות האימונים בחברותא וההישגים האישיים תחושת הסיפוק החלה לחלחל ומבלי שהרגיש מצא עצמו מחכה לאימון הבא וליעד הבא שיכבוש.

ראובן נהג להמתין לבנו שהתאמן לאליפות הארץ למרחקים 800 מ' ו- 1500 מ'. באחד האימונים פנה למאמן וביקש את רשותו להמתין לבנו בתוך האצטדיון וכך מצא את עצמו מתאמן פעמיים-שלוש בשבוע ונהנה מכך. בינתיים הבן גדל והתגייס לצבא וראובן ממשיך לרוץ.

עמיר היה בן 40 פלוס שלושים קילו כאשר קיבל צלצול השכמה מרופאיו. כשהוסבר לו כי עליו ליטול כדורים להפחתת הכולסטרול החליט לקחת אחריות על חייו ובמקום זאת להפחית ממשקלו.

בחיפוש אחר  ספורט שיסייע לו בהשגת מטרתו הוצעו לו הצעות משונות בעיניו לאיש בגילו כגון קראטה. עמיר התקשה לראות את עצמו שוכב על המזרן מצמיד זכר נוסף לקרקע ובחר באפשרות שקרצה לו יותר – טריאתלון.  לא שהוא ידע מה זה אומר, אבל זה נשמע הרבה יותר מתאים.

וכך החל לרוץ, לשחות ולדווש ולאט אך בטוח הגיע למרחקים של 5 ו- 10 ק"מ.

דורון, בניגוד לשאר חברי הקבוצה, החל לרוץ עוד בצעירותו. הריצה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייו.

הדרך בה כל אחד מחברי הקבוצה מצא את עצמו על מסלול הריצה שונה מאחד לשני אך התחושות זהות. האמונה בעצמך כי אתה מסוגל להשיג את הבלתי אפשרי בעיניך, הגאווה בהשגת יעדים שהצבת לעצמך, השקט הנפשי, הריכוז, שיפור התחושה בחיים בכלל, ההתרגשות לקראת כל אימון או מרוץ, החברותא, הפרגון ההדדי, אהבת עצמך, כל אלה הן חלק מהתחושות שתוארו ע"י חברי הקבוצה ובהחלט גורמים חשק לקום מהספה, להעיף את נעלי הבית הכי רחוק שאפשר, להוציא מהארון (יותר מדי פנימה) את נעלי ההתעמלות שהעלו אבק ולרוץ חברים, לרוץ…

קבוצת הריצה של מפעל הפיס: עומדים מימין- שימי כהן (רכז הקבוצה) ,דורון פולק ,רן אריכא, קובי שמואלי, ראובן מועלם, לילך קבילי, עמיר רובין (לא מופיע בתמונה כי לא ויתר לעצמו על ריצת שחרור)

קבוצת הריצה של מפעל הפיס:
עומדים מימין- שימי כהן (רכז הקבוצה) ,דורון פולק ,רן אריכא, קובי שמואלי, ראובן מועלם, לילך קבילי, עמיר רובין (לא מופיע בתמונה כי לא ויתר לעצמו על ריצת שחרור)

סרטון מרוץ סיום עונת 2015-16

שלום לכולם

לפניכם סרטון מרוץ סיום עונת 2015-16 , תהנו.

דוד זוארץ
מאמן מקצועי לריצות ארוכות ואירובי
לפרטים, היכנסו לאתר: http://runningmore.co.il

נייד: 050-5923239, 050-7330104
רכז ליגת "רצים בעבודה", מרכז הפועל – צרו קשר

קבוצת הרצים של חח״י צפון

קבוצת הרצים של חח״י צפון הוקמה מיום היווסדה של הליגה למקומות עבודה, בשנת 2010.

הקבוצה שומרת על רצף אימונים ותחרויות, במרחקים שונים ובקשיים שונים. הקבוצה מעורבת נשים וגברים וזוכה בלא מעט השגים .

קבוצת הריצה מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו בקבוצה, להנות מפעילות גופנית סדורה והשגית, לצד החשיבות שלנו במרקם האנושי החברתי שלה ובהנאה ואהבה לעולם הריצה.

%d7%97%d7%97%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99-%d7%95%d7%a8%d7%a4%d7%99-%d7%94%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%99

גיל לוטם יוסי מזרחי ורפי הלחמי שזכו במקומות הראשונים לפי הסדר, בקטגוריית גיל.

%d7%97%d7%97%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%94%d7%91-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99

אילנה יהב זוכה מקום שלישי בקטגוריית גיל

חלק מרצי חח"י צפון שהשתתפו במרוץ

חלק מרצי חח"י צפון שהשתתפו במרוץ פתיחת עונת 16/17.

כתבה : סמדר רופא- מנהלת קבוצת הריצה חח״י צפון בליגה.

 

סקירת מרוץ גליל ים ה- 32, 10.10.2015

18.10.2015

מאת דב ברונשטיין

יום שבת 10.10.2015 מרוץ גליל ים ה – 32 עם 450 נרשמים. יומיים קודם נוחת אני מחופשה של חודש בחו"ל ,חודש ללא אימונים, רק טיולים ובילויים.

החשש היה גדול … איך הגוף יסתגל חזרה לריצה? הייתי בטוח שאחזור "עגלה".

מזג האוויר היה מושלם האווירה טובה וכבר לאחר קילומטר הבנתי שצפויה לי הפתעה.

הקצב היה טוב, התחושה הייתה שהגוף רעב ורוצה לעוף.

2.5 ק"מ מאחורי, מסתובבים חזרה ואז מבחין כי אני בדבוקה הראשונה, ממשיך בקצב קבוע מתקרב לסיום ואז לפתע עלייה, מי זה …. תכנן את המסלול? מיד עולה השאלה.

דב באמצע הדרך (צילום חגי פנקר)

זהו, חוצה את קו הסיום, עדיין לא מודע להישג אפילו לא במחשבה.

התוצאה סבירה, אך מהשיא שלי עדיין רחוקה.

דב על קו הסיום

אחרי מספר דקות על לוח התוצאות נתלית הרשימה, מביט בה ומופתע – מקום 31 כללי ו – 3 בקטגוריה… מביא צעקה "פודיום בפעם הראשונה!!"

כשקורא הכרוז בשמי לעלות אל הפודיום ההתרגשות הייתה בשיאה, אין כמו הפעם הראשונה.

מחזיק את הגביע ביד, מצטלם ומקבל תשואות מהקהל הנכבד.

היה מאד נחמד… מקווה לזכות פעמים נוספות להגיע לאותו מעמד.

אל עולם הריצה נחשפתי די במקרה. לפני 5 שנים חבר קרא לי לבוא למרוץ התחתונים בפארק הירקון. כחובב נשים מושבע הגעתי עם מצלמה לצלם בחורות בתחתונים וחזייה 🙂

הציפייה הייתה גדולה וכך גם האכזבה, שלא כמו בארצות אחרות לישראליות יש שיטה… התחתונים על גבי בגדי הריצה. לא נותרה ברירה, עזבתי את המצלמה והצטרפתי לחגיגה. מאז דבק בי החיידק.

לפני שנתיים הקמתי את קבוצת הריצה של בזק אותה אני מנהל עד היום ומשתתף פעיל בליגה למקומות עבודה. קבוצה מדהימה שמגיעה להישגים יפים,  גאה אני מאד בחברים ומרגיש ממש כמו במשפחה.

הספקתי להשתתף עד כה  ב – 3 מרתונים, 3 טריאתלונים ועשרות מרוצים.

מתאמן היום לתחרות איש ברזל אותה אני מתכוון לעשות בחודש יולי הקרוב ברוט בגרמניה ובדרך חצי איש ברזל בישראמן אילת הקרוב.

עולם הריצה עשה אצלי מהפכה, הן באורח החיים, הן בתזונה, הרחבת מעגל חבריי וההרגשה הכללית הטובה.

ממליץ בחום ואהבה לכל אחד להצטרף למשפחה.

דב ( דובי ) ברונשטיין

תוצאות

תמונות

סרטון האירוע